361 ( לאחר בימוי פר גינט ו אויב העם בשנות ה- 70 ) , הוא ממרק את עיקרי ה"שיטה" וממשיג אותה . מתחדדת בו ההבנה שטקסט דרמטי משובח, הינו "צופן" שפיצוחו יספק מפתחות ממשיים לביצועו כגון : קצב הסצנה, הדמות המובילה, החוקיות הפנימית והפעולות הדרמטיות . על "שיטת יזרעאלי", אומר החוקר ואיש התיאטרון פרופסור גד קינר : ה"שיטה" שלו היא אחת מטכניקות העבודה המשחקית ומארגזי הכלים החשובים ביותר לבמאי ולשחקן, מאחר שהיא נסמכת, מדעת ושלא מדעת, הן על הגישה האריסטוטלית לקריאת דרמה, והן על תורת סטניסלבסקי ותולדותיה . אולם היא מייצרת ביניהן סינתזה שונה לחלוטין : הן משום שהיא משחררת את שתיהן ממושגים, שיש בהם מידה רבה של מיסטיפיקציה כדמות ולשון שמתעלמים מין התהליכיות האבולוציונית של הטקסט הדרמטי, הן משום שהיא ממירה את החשיבה הליניארית - קאוזלית המגבילה על הפעולה המשחקית בחשיבה סינכרונית - טלאולוגית, והן משום שהיא פשוטה ביותר ליישום, והיברידית בתוצריה ( ריאיון, 16 . 11 . 1 ) . בראיונות הרבים שערכתי עם שחקנים שעבדו עם יזרעאלי, חזרו ועלו מונחים מתוך השיטה, הבונים את "השפה היזרעאלית" : "תפריט פעולות", "הכברה", "ריקוד ה...
אל הספר