323 האריסטוקרטי . ואילו ז'אן הציל את נפשו, אך חלומותיו האריסטוקרטים חוסלו ( ראה תמונה בעמ׳ ב - 3 ) . התפאורה שעיצב סשה ליסיאנסקי בהצגה בתיאטרון גשר, העמידה על הבמה בית אצילים ריאליסטי מרשים וענק מידות, שתקרתו מוגבהת מאוד וחלק מקירותיו עשויים זכוכית שקופה ושליטה חריפה של הצבע הלבן . היה זה מטבח שהוא גם היכל, כאשר חלק מהאביזרים נטורליסטים, כמו למשל הסדין המוכתם בדמה של ז'ולי . התאורה והמוזיקה הדגישו היטב את האווירה . על הרעיונות לעיצוב ולבימוי סיפר יזרעאלי : למשל בניתי ריקוד פתיחה שלא קיים אצל סטרינדברג . אחת ההשראות שלי הייתה ריקודו של ניז'ינסקי ב"פולחן האביב", ששם יש רגע בו הוא עומד בפרופיל עם דו-חליל בפיו . ואצלי בהצגה עמדה בחלון השחקנית מיכל ויינברג ששיחקה את הסטיר, עם חליל שהחזיקה באותו אופן . . . ואז נכנס המוות וזורקים עליו קונפטי והוא רוקד עם אישה . אחר-כך הוא יוצא אחרי הסטיר . ואז הוא דופק שלוש דפיקות המסמלות את ההתחלה . כמו בתיאטרונו של שקספיר ( מפגש , יזרעאלי - איתן, 16 . 7 . 17 ) . השראה נוספת ממנה ניזון יזרעאלי היא ציור המוכס של הצייר הצרפתי רוסו שהרבה לצייר ציורים פרימיטיביס...
אל הספר