295 המחזה סופמשחק נכתב ופורסם לאחר חמש שנות שתיקה של המחזאי, מאז פרסום מחכים לגודו . זהו מחזה בן מערכה אחת שמציג את דעיכתו של מנגנון עד עמידתו מלכת . הדמויות מאורגנות בו בצמדים . בתוך חדר חשוף שקבועים בו שני חלונות קטנים יושב על כיסא גלגלים זקן עיוור ששמו הָאַם, חסר יכולת לעמוד, משותק . משרתו קְלוֹב, חסר יכולת לשבת . בתוך שני פחי אשפה יושבים הוריו מחוסרי הרגליים של האם — נַאג ונל . העולם בחוץ מת . שואה אדירה התרחשה וכילתה את כל היצורים החיים, מלבד ארבע הנפשות הסבורות שהן הניצולים היחידים ששרדו . האדון האם אנוכי ושתלטן וקלוב משרתו, מתעב אותו ורוצה לעזוב . האם ימצא בתוכו כוח לעזוב ולחדול מלמלא אחר הפקודות ? עזיבת קלוב תגזור מוות על שניהם כיוון שהאם תלוי במזונו של קלוב וקלוב תלוי במאגר המזון של האם . האם רואה עצמו כסופר שבכל יום מספר קטע נוסף מסיפורו . היום הוא שרוי בנקודה בסיפור בה אביו של ילד שגווע מרעב, מבקש ממנו לאסוף את הילד לביתו כדי שישרוד . ככל הנראה קלוב היה אותו הילד . . . כמו את גודו גם את המחזה הזה כתב בקט בצרפתית . בספרו תיאטרון האבסורד מגדיר מרטין אסלין את שני המחזות הללו כך...
אל הספר