224 זהו סיפורם של המעיין העומד בקצה אחד של העולם ושל לב העולם העומד בקצהו השני, ונפשם משתוקקת ונכספת זה לזה . ומדוע הלב אינו הולך אל המעיין לממש את אהבתו וכיסופיו ? כיוון שכל עוד הוא עומד על קצה ההר וצופה למרחוק אל המעיין הוא רואהו, ואילו ברגע שהוא מתחיל להתקרב אליו וגולש מין ההר מטה, נעלם המעיין מעיניו . ואם חלילה לרגע לא יראה לב העולם את המעיין, אזי יגווע הלב ונפשו תצא ויתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא מקור החיות של כל דבר בעולם . ואילו המעיין אין לו זמן משלו אלא הוא מתקיים מהזמן שהלב נותן לו במתנה, ועיקר התהוותו הִנָּהּ על-ידי חסדים של אמת . וכאשר מגיעים החסדים אל איש האמת, הוא אורג מהם את הזמן ומעניקו מתנה ללב העולם וזה נותנהו למעיין . ובכל ערב, כאשר נפרדים המעיין והלב באהבה גדולה, אוחזת בהם חרדה שמא לא יספיקו החסדים לעשות עוד יום, ואז ייפרדו לעד . בעיבוד הבימתי של יזרעאלי, ניצבו דמויות הלב והמעיין זו מול זו והמשולח נע ביניהן : ( דמויות הלב והמעיין מתגעגעות זו אל זו . הן עוברות את הבמה ושומרות תמיד על מרחק שווה ביניהן . המשולח מחליף בגדים אותם הוא שולף מתוך שק גדול שבידיו ומשנה את ה...
אל הספר