פרק ג': תיאטרון החאן

210 בחירותה של ההנהלה להחליט על צוות השחקנים שלה, אמנם תוך מחויבות כלפי השחקנים, אך "הקביעות כבר 'הרגה' כמה להקות תיאטרון, מפני שהשחקנים שקעו בשאננות וביהירות והפסיקו לתרום לחיי התיאטרון" . הנדלזלץ טען, כי לפחות חלק מהשחקנים המפוטרים אינם מ"אושיות המקום" וכי הלהקה התפרקה כבר בימיה של עדה בן נחום, לכן "יזרעאלי אינו פוגם בגוף חי אלא מנסה לבנות משהו חדש ולפחות סיכוי הצלחה מגיע לו" ( הארץ, 84 . 7 . 24 ) . דעה שונה השמיע שמעון פינקל, שהיה לו כזכור חשבון ארוך עם יזרעאלי עוד מימי הבימה : "זהו אדם אשר הוכיח כי הדרכת שחקנים היא ממנו והלאה . . . בימת החאן תשמש שוב שדה ל'אקספרימנטים' של בימוי . . . שחקנים המשמשים כבובות . . . כנראה שזה יהיה שוב ניסיון לא קונסטרוקטיבי אשר לא יאריך ימים" ( חדשות, 1984 . 4 . 27 ) . אירוע בעייתי נוסף, נקשר למחזאי-במאי שמוליק הספרי ולקבוצת שחקנים שעבדו עמו בשם התיאטרון הפשוט . קבוצה זו הייתה בקשרי עבודה עם החאן עוד ב- 1983 והעלתה שם מספר הפקות, כמו תשמ"ד ו מתן תורה בשש . כשיזרעאלי נבחר למנהל אמנותי, הובטח להספרי שיהיה במאי בית וחלק מההנהלה האמנותית . אולם ההבטחה לא מו...  אל הספר