114 מעבודתם כמחזאים וכבמאים . צפרוני יעץ להם להגיש את המִזכר לזנבר, יושב ראש חבר הנאמנים, ולא טרח לספר להם כי שוב הוצע המינוי לפינקל לכהונה שלישית, וכי הוא נענה בחיוב והסכים להאריך את כהונתו עד אוגוסט 1975 . אחרי פגישה ראשונה עם "השמינייה" והרעש שעוררה, שבו הצדדים והוזמנו למשה זנבר, לפגישה בה נכחו אנשי הבימה ושישה מתוך השמינייה ( ללא בר יוסף ושבתאי ) . המפגש היה סוער וחילופי הדברים היו קשים וקולניים, כאשר טענות המשתתפים נסובו על היעדר התנהלות תקינה בתיאטרון וכמו גם לגבי פסילת חפץ מחזהו של לוין . פינקל השיב שאמנם ב חפץ יש הברקות בדיאלוג, אבל המחזה פסול לתיאטרון הלאומי בגלל "הפילוסופיה הצינית המזוכיסטית והחילונית שלו המגרדת כאילו בפצע אקזמה ונהנית לטבול בביב שופכין" ( בשולי הסך הכל , 171 ) . היריבות בין הצדדים הלכה והעמיקה והטונים גברו והתלהמו . בכירי הבימה תיארו את החבורה כ"פסקוניאקים עוכרי ישראל" וכ"מורדים" . ואילו הקבוצה ראתה במהלך שלהם אקט דמוקרטי לגיטימי, בו הציעו שיטה חדשה לתקופה מוגבלת, אולם איש לא התייחס בענייניות להצעתם . אפילו מכתב תשובה מסודר לא קיבלו מ הבימה . חנוך לווין חש פ...
אל הספר