הסוחר מוונציה

107 כי הפעמונים משגעים אותו . מנסה להתגבר על הצלילים . הצגה בתוך הצגה . . . ( פנקסי בימוי , א"פ מילא"ה ) . בהצגת הסוחר מוונציה, יזרעאלי רצה למצוא תחביר חללי-פיזי חדש של תיאטרון . לכן לא פנה לתפאורן אלא לארכיטקט, דן דרין, שיעצב אתו את הבמה . שניהם פיתחו את הרעיון הבסיסי של דני קרוון מ איש חסיד היה של רצפה וקיר אחורי אנכי . הבמה הייתה פשוטה ולא מסורבלת, ונוצרה תחושה שהעלילה מתרחשת לא בוונציה אלא מעבר לזמן ומקום קונקרטיים . מיכאל הנדלזלץ ציין, כי הבמה הזו מתקרבת אולי לבמה האידיאלית של שקספיר, שהרי מחזותיו אינם מתרחשים בוונציה או למונט, אלא על הבמה . מחומרי תיעוד ומן הביקורות, עולה שיזרעאלי הדגיש תיאטרליות חזקה בהצגה בכמה אמצעים : בובות, מסכות, צבעוניות, וטכניקת "תיאטרון בתוך תיאטרון" . לכל דמות שהופיעה על הבמה, הייתה בובה המייצגת אותה שצפתה בה מלמעלה, מעל לקיר-הרקע הלבן שניצב מול הקהל . רק מאהביה של פורציה יוצגו על-ידי אותה בובה, שרק החליפה כובעים בהתאם למאהבים השונים . הבובות ברקע הפכו בעצם לקהל צופים המתבונן בבמת ההתרחשות של הסוחר מוונציה . ולא סתם קהל, אלא דמויות הצופות בעצמן ורואות עצ...  אל הספר