270 הצייר הוא מרגל התמלאה רק בצבע שמן סמיך ודביק . אך לא רק הטבע חסום, בוגדני . גם הציור הוא ספקני, מסרב למסור עצמו עד הסוף : רגע אחד הוא מערך מופשט של צורות וערכים צבעוניים, ורגע שני מתעקשים שרידי הדימויים הייצוגיים להשתלט על התמונה - דמות יושבת ליד פסנתר, עלים, סורגי חלון . שטרייכמן אינו כופה הייררכיה רעיונית או צורנית על מרכיבי הציור, אינו דורש מהם להסתדר על פי קונספציה מוגדרת מראש . אהבתו משכבר הימים לקוביזם מתמקדת דווקא בדמותו של בראק, בעל המלאכה הצנוע, וכמוהו כרוך שטרייכמן פחות אחר ניתוחן של צורות ויותר אחרי תהליך זרימתן . הוא מרים את מכחולו ומניח כתם צבע . הכתם שואל : “אני נכון ? ״ ושאלתו נשארת תלויה בחלל הציור ללא מענה, זולת כתם נוסף שמופיע ועמו שאלה נוספת . והיד רועדת לאו דווקא מפאת ליריות יתרה כמו מחמת הספק, רטט של אי-ודאות . הדו-שיח של שטרייכמן הוא ממושך וסבלני, דו-שיח לשמו שאינו מצפה בסופו למסקנות דוגמטיות או לגילויים של סדר חדש חובק עולם . שאלה לצד שאלה, מריחה נוזלית לצד כתם אטום, צורה גיאומטרית חמורה ולצִדה זרימה אורנמנטלית רגשנית . כמו בחיים, מערכת מצטברת של אפשרויות, הי...
אל הספר