155 שער שני כמכשיר של כוח סמלי וממשי בסכסוך בן מאה השנה שבין יהודים ובין פלסטינים לא חמק מעינו של מיטשל . במאמרו המכונן “נוף אימפריאלי״, שנכתב בשנת 1987 והתפרסם בשנת 1994 כמאמר ראשון ב- Landscape and Power , הוא מציין כי “בישראל - פלסטין [ . . . ] אי-אפשר שלא להבחין בסימני הכיבוש האימפריאלי . פניו של הנוף הקדוש כה מצולקים מהמלחמה, מהחפירה הארכיאולוגית ומהעקירה עד שלא ניתן להחזיק, ולו לרגע, בשום אשליה של טבע 65 יתרה מזאת, נדמה שקביעתו כי הנוף “אינו רק תמים, מקורי״ . 66 סימן או סמל ליחסי כוח, הוא כשלעצמו מכשיר של כוח תרבותי״, מבשרת את מה שחוקר האדריכלות הישראלי אייל ויצמן כינה לאחרונה “הפוליטיקה האנכית״ של ישראל : הניכוס והפירוק של נוף השטחים הכבושים לא רק על פני השטח - באמצעות אזורי ביטחון, מחסומי הפרדה, כבישים מופרדים ומחסומי דרכים אינסופיים ומשתנים תדיר - אלא גם מתחת לפני האדמה ובאוויר שממעל, באמצעות רשת מסועפת של מנהרות ומעקפים תחתיים ועיליים, היוצרים מרחב פוליטי יחיד במינו השואף נואשות “להכפיל מציאות טריטוריאלית יחידה וליצור שתי גיאוגרפיות 67 לאומיות הרמטיות ומבודדות המתקיימות באותו...
אל הספר