188 מבקר חופשי במיוחד . איני אוהב במיוחד את מורקמי, למשל, ואפילו, להבדיל, ובמחילה, לא את גרסיה מארקס ( אם כי "מאה שנים של בדידות" זכור לי כיצירת מופת ; ובכל זאת ) . אני מחבב את אומברטו אקו, נגיד, אך לא נשבע בשמו, ואיני מתעלף מאיאן מקיואן . והרשימה ארוכה . אבל, מבחינתי, קנאוסגורד ( של הכרך הראשון, את האחרים עוד לא קראתי ) הוא דבר אחר . הוא בעינַי תופעה ספרותית רבת חשיבות . הוא מאכלס את לשכת הגזית הפרטית שלי של סופרים משמעותיים בני זמננו, שבה ישובים הרבה פחות מ- 120 אנשי הסנהדרין . 2 . הכתיבה של קנאוסגורד היא סכיזופרנית . היא מורכבת מחד גיסא מריאליזם מיקרוסקופי, על גבול המתיש ( אם כי, לדידי, הוא לא חוצה את הגבול ) , תיאור דקדקני באופן אימתני של זוטות החיים . הנה שתי דוגמאות . הראשונה היא התבוננות בזבוב : "הזבוב שזימזם ליד החלון מהרגע שנכנסנו פנימה עשה לפתע את דרכו למרכז החדר . עקבתי אחריו בעיניי כשחג כמה פעמים מתחת לתקרה, התיישב על הקיר הצהוב, התרומם ועף סביבנו בקשת קטנה עד שנחת לבסוף על משענת הזרוע שאצבעותיו של אינְגְבֶה [ אחיו של המספר ] לא תופפו עליה . רגליו הקדמיות המוצלבות נעו קדימה...
אל הספר