אריק גלסנר 121 אותו . מיוזעת ומתנשפת היא חוזרת אלינו ובידיה מלוא הטנא "אייטמים", משליכה אותם לרגלינו, אוחזת בידה את חזהּ ההולם, יורקת הצידה ליחה, ושבה כל עוד רוחה בה למרדף . הבהילות לדווח — שוב, שליחות הרואית וחיונית — מביאה את התקשורת לא להתעכב על מה שמצריך עבודת פענוח ממושכת . הפגנה בפולגת, קרב תרנגולים בין נשיאת בית המשפט לשר המשפטים, קסאם, צניחת הדולר, כל אלה דברים שניתן לדווח עליהם בסמכותיות ובמהירות . אבל על שינויים נפשיים בחברה קשה יותר לדווח . ב לכאורה, המדיום שיכול היה לנסות להתמודד במתינות עם ההווה, ובעיקר עם חיי-הרגש החברתיים, הוא הספרות . אבל התמודדות וניסיון לפענוח מה שקורה עכשיו כרוכים ביכולות אינטלקטואליות ונפשיות חריגות . גם הספרות מעדיפה לדבוק במוכר, בקלישאי . לכן, לדוגמה, הספרות הישראלית אינה עוסקת ( כמעט ) בכסף, במגזר הפיננסי, בעולם הפרסום, ביקום הטלוויזיוני, במוסד הסלבריטאות, בעולם המחשבים והטכנולוגיה, ולבסוף, אחרון וראשון, בתפקיד הסקס בתרבות . כל אלה הן תופעות חדשות יחסית, וקשורות לחיבור של ישראל למערב בשני העשורים האחרונים . נוח יותר לדבוק בנושאים ספרותיים "שגרתיי...
אל הספר