חזרה ל“מחול קונספטואלי“

הכוריאוגרפיוֹת החברתיוֹת של שיתוף הפעולה 421 מאוד בעבר, זוכה זה זמן מה לערעור ביקורתי ולאירוניזציה או לדקונסטרוקציה גלויה : “אני חושב שהתסכול שלי נובע מכך שכה מעט עבודות בוטחות בארגון התנועתי ובמחקר התנועתי ככלי לעשיית עבודה עכשווית מעניינת . “ עמימות מתגלה אפוא לעתים תכופות בתצפיות העצמיות של אותם אמני מחול המאמצים בכנות את חוסר היציבות של “שם המחול“ מבחינת מושא הייחוס שלו, ובו – זמנית מעדיפים פואטיקה של מחול הסובבת סביב העיקרים הראשיים של ההומניזם הגופני . כאמור, זה כרוך בפיצול, הפעם בין העמדות של מי שחווה למי שמפיק ( במשותף ) מחול עכשווי : נעשים בו – זמנית אוכלי – כול אסתטיים ( כצופים במחול ) ואוכלי – חַד ( כאמני מחול ) . ויכוח נוסף מנוגד לסובלנות האסתטית, החזקה לכאורה, של עולם המחול העכשווי . כי הגל המכונה קונספטואלי, שהופיע בשנות התשעים, לא רק ערער במידה רבה את המהות המשוערת של המחול כתנועה גופנית אלא גם שכפל את המחווה הפולמוסית הזאת עם דגש מובלט על התפקיד הראשי של רעיונות לעומת “אקספרסיביזם“ בריקוד, במיוחד בגרסתו הרגשנית . המחלוקת הסוערת בעבר בקשר ל“אי – מחול“ שככה כבר בבירור, כמ...  אל הספר