“להיפגע“ וההיגיון של החליפין הסימבוליים

יצירה משותפת של מחול עכשווי 347 יצירתיות אמיתית בפיתוח או בפרשנות של חומרים . למעשה, הסינגולריות של המבצע אינה עובדה מוגמרת, אלא רק מצב עניינים אפשרי הדורש אישור בינאישי מ“סובייקט שאמור לדעת“ . האוטונומיה ההטרונומית הרווחת בשיתוף פעולה השתתפותי מצביעה אפוא בעיקר על הלולאה החברתית שבה רקדנים מממשים את הפוטנציאל האמנותי האינדיבידואלי שלהם למען קבלת אישור על היותו סינגולרי בצורה לגיטימית מצד יוצר מחול שכבר זכה לאישור על היותו סינגולרי . למרות חוסר הביטחון החברתי – כלכלי הבולט לעתים קרובות שמאפיין קריירות אמנותיות, חוסר היציבות של הרקדן קשור בעיקר לזהותו כאמן סינגולרי, המתעצבת במתכונת חברתית, ובדיוק משום כך נותרת בלתי ודאית תמיד . מבצעים יכולים לראות בעצמם סובייקטים אוטונומיים, אבל הסובייקטיביות האמנותית שלהם תלויה במידה רבה בפעולה חיצונית של הערכה, העושה אותה פגיעה, ומוכרחה לחזור על עצמה במהלך הזמן על מנת להתמצות בתיאור עצמי מאושר חברתית : “אני רקדן מוכשר . “ רב – משמעות מיוחדת מתגלה שוב ושוב בשיחות החופשיות ובראיונות הרשמיים יותר הרבים שערכתי עם חברים בלהקת המחול Rosas באמצע שנות התשעים ...  אל הספר