גיבורים אמנותיים, או תרגול של אוטונומיה אינדיבידואלית

רודי לרמנס 298 האמנות נוטים למעשה להתמקד במניעים העומדים מאחורי פעולות של אמנים . בצורה ההולמת את משטר הסינגולריות ואת התכתיב “אמנות למען אמנות“, יש ציפייה מחייבת למדי מיוצרי וידיאו, כוריאוגרפים או מלחינים לנהל תערובת של חירות ושל תלות, ולהיות מוכפפים לה בצורה שתגביר את מידת העצמאות האמנותית שלהם . מעורבת בכך רציונליות עם ערכיות ספציפית : “מנסים בעקביות להגשים את האידיאל של חירות אמנותית, אפילו אם מוכרחים משום כך להקריב קורבנות . “ אף על פי שמרבית יוצרי האמנות נצמדים כמדומה לנורמה הזאת, החברים הקבועים של עולם אמנות כלשהו אינם נרתעים לרוב מרכילות על אמנים היוצרים אמנות חפוזה כדי לעשות רווחים מהירים . הלהג הבלתי רשמי הזה מחזק את אמת המידה המוסדית של התנהגות חסרת אינטרסים, והוא ניזון כטפיל מההיגיון של ההתכחשות הכפולה, העומד בבסיס התפקוד הכללי של שדות יצירה תרבותית אוטונומיים . העמדה הזוכה לגינוי שמישהו “מוכר את עצמו“ ( “ selling out “ ) נתפסת כערעור של המעמד האמנותי ושל איכויות המוצר, כי העבודה נתפסת במקרים כאלה בעיקר בהתאם להיגיון הכלכלי השולט בשווקים תרבותיים מסחריים . לפי הדמיון החברתי...  אל הספר