רודי לרמנס 220 הפעולה כתנאי לאפשרות של הריקוד ) . אם כן, במהלך הצגתו, ה“טקסט הכתוב“ נוכח ונעדר גם יחד, בלי קשר למידת העיוות של פרשנותו . המופע מעמיד אפוא פנים שהוא רסיטל נאמן או שרשרת פשוטה של ציטוטים, ומסווה את ההיעדרות המכוננת של מקור אמיתי או של ביצוע עליון המתורגל פעם אחר פעם, כי הוא לעולם לא יוכל להגשים באמת את הזהות של מתווה הפעולה המבְנה ואת גילומו בגוף . עם זאת, התיאור הפוסט – סטרוקטורליסטי הזה, המושרש כבר, ליחס בין הכוריאוגרפיה לביצוע, אשר שימש במידה רבה בסיס לפרשנות של העבודה המוקדמת של דה – קירסמאקר שנבחנה בפרק השני, אינו משכנע לגמרי כאן . חסר כאן עדיין משהו פשוט, אך חשוב . אם הכוריאוגרפיה זהה לכתיבה ( ביוונית : graphein ) , אזי מצלמת הווידיאו פועלת בימינו בעיקר כמדיום הכתבה המשלב במנגנון אחד ויחיד, עם השלכות משמעותיות, את הדף הריק ( קלטת הווידיאו או, עדכני יותר, הדיסק הקשיח ) והעיפרון ( עדשת המצלמה ) . ה“כוריאוגרפי“, או המרחב שבתוכו המחול נכתב, נוטה אפוא להתאחד באופן גובר עם ה“וידיאוגרפי“ . כוריאוגרפים רבים, אם כי לא כולם, מסתמכים בפועל על הקלטות וידיאו בעת התקנה של סדרת תנ...
אל הספר