אובייקט מבוצע חרד, בלתי מוכרע

האופי הווירטואלי של המחול 79 שלהן במדרג המתחיל ב“גרוע“, ממשיך ב“לא – רע“ ומסתיים ב“יוצא מן הכלל“, או בשפה של עולמות האמנות של ימינו, שאינה מפלה בצורה כה מפורשת, מתחיל ב“אני לא מצליח כל כך להתחבר לזה,“ ממשיך ב“יש כמה בעיות,“ ומסתיים ב“זה ( ממש ) מעניין . “ עם זאת, ההערכה ההיררכית הזאת מניחה מראש את ההכרה הממשית בכך שמוצר כלשהו הוא דוגמה אמיתית למחול . כקו השבר היסודי, אפוא, נותרת ההבדלה הבינארית בין מחול לאי – מחול, ההכללה או ההדרה של מועמד פוטנציאלי למחול . ההבדלה פועלת כמו קוד דו – צדי, הבדל מנחה, המשתתף בהבניה של התפקוד של המחול העכשווי כשדה שיח או כמערכת תקשורתית . אך המשחק הלשוני של ההבדלות ושל הסימונים בהתאם להנגדה בין מחול לאי – מחול מבוסס גם על tertium non datur ( “עקרון השלישי הנמנע“ ) כפול, הזוכה לרוב להתעלמות . כי מצד אחד, אפשר לראות עבודה כשילוב היברידי אמיתי או כאובייקט פרדוקסלי : “זה גם מחול וגם אי – מחול . “ אף על פי שהצהרה זו נדמית מעט בלתי סבירה ביחס למופע בכללותו, היא נעשית סבירה יותר מרגע שאותו כמו – אובייקט מפוצל, לדוגמה במונחי הקומפוזיציה הפרגמנטרית של העבודה . הצופ...  אל הספר