עומר ברקמן 242 ותיק של אמנויות לחימה . הוא העריץ את המורה שלו, הלך בדרכו ולא סטה ממנה . יום אחד הזמין בועז את חברו זרובבל להצטרף אליו בלימודיו . זרובבל נהנה מהשיעורים ואהב ללמוד תנועות חדשות . הוא התמיד באימון ויכולתו הטכנית השתפרה . לאחר כמה חודשים ( אולי שנים ) קרא המורה לבועז וביקש אותו לומר לחברו זרובבל שהוא אינו חפץ עוד ללמדו . בועז המופתע, שהיה תלמיד צייתן, הלך אל זרובבל והודיע לו זאת בצער . זרובבל נעלב וגם התעצב — הוא רצה להמשיך ללמוד . אולי רק עכשיו הבין עד כמה נעשה הלימוד משמעותי בעיניו . הוא לא הבין על שום מה ולמה אין המורה רוצה ללמדו . הוא הפך והפך בדבר, ולבסוף הלך אל המורה לשאול אותו . המורה הקשיב ואמר : לא אמרתי דבר כזה . זרובבל הופתע ואחר כך כעס . הוא חזר לבועז וחקר אותו על מהלך הדברים . המורה כלל לא טען שאינו רוצה ללמד אותי עוד, אמר . בועז הופתע גם הוא והתעקש : כך אמר לי המורה ! איך יכולתי להמציא כזה דבר ? התבלבל זרובבל ולא ידע עוד מה לעשות . לבסוף חזר אל המורה ואמר : איני יודע מה אמרת קודם או מה הבין מכך בועז, אבל זה לא חשוב יותר . עכשיו — האם תסכים ללמדני ? ודאי, ענה ה...
אל הספר