עומר ברקמן 206 בחופשות שהיו לי מהצבא, ישבתי אצלו והרגשתי שאני אוהב את המקצוע הזה . לא אהבתי את האלקטרוניקה, לא אהבתי את היהלומים, אבל את הנדל"ן אהבתי . בסוף 1972 השתחררתי מהצבא ומיד פניתי לתחום הנדל"ן . לא היה לי מושג בזה, אבל ידעתי שזה התחום שאני רוצה לעסוק בו . היום אפשר להסתכל על זה ולהגיד שהייתי קוּקוּ . הלכתי ברוב חוצפתי, ילד בן עשרים וקצת בלי אגורה בכיס, להרצליה פיתוח — בשנות השבעים זה היה יישוב ספר — והתחלתי להתעניין בקניית מגרש . אני חושב שהייתי מהראשונים בישראל שעשו עסקת קומבינציה : נותנים לך את הקרקע ואתה בונה . לאח שלי היה קצת כסף ושיכנעתי אותו שיקנה את המגרש . זה גמר לו את כל הכסף, אז שיכנעתי את דוד שלי שייתן לי כסף נוסף ועם זה התחלתי לבנות וילה כקבלן ראשי . זה היה הפרויקט הראשון שלי . לא היה לי שום ידע, רק תעוזה — אומץ של מישהו שלא מבין לאן הוא הולך . חשבתי שזה קל . למזלי זה היה מאוד מוצלח, כי אם אתה נכשל בהתחלה, אתה בדרך כלל לא ממשיך . ניר : לא עשית שטויות של מתחילים ? יוסי : היה לי מזל של מתחילים . לידי בנה קבלן מאוד ותיק, יליד 1900 . הוא לקח אותי כמו בן והסביר לי איך בו...
אל הספר