פרק שני: "ובעצבות לא נשקע כי אין טעם" עיר היונה ושיח האדון

ביקורת מעניינת נוספת על הספר נכתבה בידי מתי מגד, בן דור הפלמ"ח ואחיו של אהרן מגד, שבביתו התקיימה כזכור המסיבה לרגל פרסום הספר . מגד התקשה ככל הנראה לפתוח את המאמר הפולמוסי, שנכתב כמעין מכתב גלוי לאלתרמן, בביקורת גלויה, ועל כן פצח בהתנצלות ארוכה ומפותלת על כך שאינו מסוגל לחרוג מטעמו ומציפיותיו השיריות - רמז לכך שאף על פי שהוא מנאמניה של שירת אלתרמן, הוא מתקשה לאהוב את עיר היונה ומצר על כך שהספר אינו נותן ביטוי לאישיותו של המשורר, לדיוקנו של האדם שבו . בדומה ליפה, שטען כי "ה'אני' הפרטי נעלם לחלוטין מספר זה", מצביע מגד על השינוי שחל בדובר האלתרמני ב עיר היונה . כאן, הוא טוען, מצטייר דיוקן אחיד, נטול סתירות וניואנסים, של הדובר : ודווקא על זאת לא יכולתי לסלוח לו למשורר, על שברבים משיריו ניסה לכפות את הדיוקן האחד, ששוב אין בו ריבוי פנים וזיקות, אלא כולו שלם ‑ כביכול ואין בו מתום . רק על זאת לא יכולתי לסלוח, על שניסה לאנוס את הגילויים הרבים - שדווקא ריבויים ושונותם העידו על יחידותה של איש [ י ] ותו - להיכנע כולם למרותה של השקפה אחת, כל ‑ חובקת, כל ‑ יודעת . 37 ב ‑ 19 בנובמבר 1948 פרסם אלתרמן ...  אל הספר