פרק א' - אונטולוגיה

32 אושי שהם - קראוס אהבה זוגית . מכאן אפלטון ממשיך במשהו שהוא אולי קצת יותר זר לנו . כי השלב הבא, השלב שבא אחרי האהבה לנפש, הוא האהבה ליופי כפי שהוא . ליופי המופשט . ליופי שאינו מחובר לשום דבר – לא לנפש ולא לגוף, אלא ליופי המופשט והנצחי, לרעיון של היפה ; לאידיאה . האהוב נעלם מכאן, ואנחנו עוברים לרמת הפשטה גבוהה יותר, שם אין מקום בכלל לאנשים ואפילו לא לנפשות של אנשים . כאן אנחנו חווים את היופי המוחלט . והיופי המוחלט הוא אידיאה . אם עד עכשיו חווינו את היופי כתכונה של מישהו או משהו ; של הגוף, או של הנפש של האהוב, כאן הגענו ליפה בכלל, בלי קשר למישהו או למשהו שהוא יפה . לא ברור, נכון . כאן גם אנחנו אובדי עצות ולא כל כך יודעים להסביר מה זה להכיר את היפה ואיך הוא נראה . אולי אפלטון היה כל כך חכם ורק הוא ידע ? ומה, בעצם, אנחנו אומרים ? אנחנו אומרים שמצד אחד אפלטון לא יכול לתת לנו הסבר ממשי על מה באמת יפה ומה באמת נכון, למרות שהוא טוען שהוא ואנשים חכמים אחרים ( שהוא חושב שנועדו לשלוט ) יודעים . ומצד שני כשהוא נותן לנו את התהליך של האהבה האפלטונית, הוא מראה שאולי כל אחד יכול לנסות להגיע לאידיאה,...  אל הספר