ממנה בחמש שנים וקרוב אליה כנשמה תאומה, הטביע חותם, במודע או שלא במודע, על חלק ניכר מהמשך חייה . לה ולאחיה גם שתי אחיות גדולות, שכבר היו נשואות אז ומחוץ לבית . אין ספק שאובדן אח הוא חוויה שלא מספיק נותנים עליה את הדעת במציאות של הורים שכולים, אלמנות ויתומים . בחדרם המשותף היא חשה בו כל לילה . היא שמעה אותו מטייל ליד המיטה . היא חלמה שוב ושוב שהוא מגיע לבקרה והם יושבים על שפת המדרכה ומדברים . הוא מעולם לא נגע בה אבל היא הרגישה את החום שקורן ממנו אליה, את האהבה העצומה שחש אליה, שחשה אליו . אחיה, לדבריה, היה אדם מופנם, איש "אילם וגבוה ודק", כהגדרתה, שלא הספיק לחיות . לחיות, חשבה לעצמה, לחיות ומהר, להספיק לחיות עד גיל ,20 להספיק כל מה שהוא לא, לאהוב מהר, לגדול מהר, אין זמן לבזבז, הוא אפילו לא שכב עם בחורה, לא אהב, לא נסע, לא כלום . אפילו רישיון נהיגה עוד לא היה לו, בקושי הספיק לחלום . אצלה זה לא יהיה . עמית, אישה מלאת חיים ותאבת חיים, אכן הסתערה על החיים במלוא העוצמה, בכל הכוח, בלעה אותם . "לקחתי החלטה שאני לא הולכת לחיות כמוהו . החלטה שלא יקרה לי מה שקרה לו . החלטת חיים . להספיק, לא ...
אל הספר