"הזמן של הנעדרים": על זוגיות והיעדר ביצירתה של רונית מטלון

438 | שי רודין במרחב הגאוגרפי, המזמנת תבנית של עזיבה ושיבה, גוררת הפנמה של היעדרו של האב, ומנביעה אפיון של ״זוגיות של היעדר״, זוגיות שבה האישה מסכינה עם היעדרו של בן-זוגה, מנהלת את חייה לבדה, מגדלת את ילדיהם המשותפים ונאלצת לשרוד ללא כל עזרה בהתמודדות עם קשיי הקיום . לעתים ההיעדר המאפיין את הדמות הגברית בזוגיות אינו פיזי, כי אם נפשי . הדוד סיקוראל, שנשא את מארי ( ברומן זה עם הפנים אלינו ) לא בשל אהבתו, כי אם לאור רצונו להינשא לצרפתייה בעלת ״אישורים״, אמנם חי עם אשתו באותו המרחב ומאמץ את בנה, אך לתחושתה של מארי, היא חיה עם גבר שכלל לא מבין את נפשה, והיעדרו הרגשי בולט יותר מנוכחותו הפיזית בחייה . גם התנהגותו כלפיה מזכירה התנהגות של מעביד כלפי עובד, ומארי מתקוממת על כך שהיא נחשבת למשרתת בביתה שלה . באופן דומה בסיפור ״נוסעים״ מתוארת זוגיות נטולת אהבה בין מוריס ללילי מ . , המושתתת על ניצולה של לילי מ . , לקיחת כספה, שהייה בדירתה, שימוש בשירותיה כמזכירה והבעת אי שביעות רצון תמידית באשר למהותה של לילי מ . . הזוג אמנם חי במרחב אחד, אך הנתק הנפשי ששורר בין השניים בולט ומחדד את העובדה, שלפיה לפנ...  אל הספר