נס, כנות ורטוריקה בכתיבתו של ש״י עגנון

308 | רומן כצמן מחלוקת קשה בקרב חוקרי עגנון : מהי הכוונה הכנה, האמיתית, של הטקסט העגנוני לשכנע באותנטיות הנס או לזרוע ספקנות אירונית ולעתים אף צינית ? מהו הנס העגנוני – ייצוג כן של התממשות הישויות והמטרות הטרנסצנדנטיות בהיסטוריה האמפירית או אליגוריה, המצאה רטורית ? ננסה לעשות כמה צעדים לקראת הפתרון בכך שנראה, כי השאלה הזאת אינה תקפה, משום שאין כל סתירה בין כנות לרטוריקה . ייצוג הנס רק מחדד את בעיית הייצוג הכללית : כל ייצוג, כמו כל סימן, הוא שלילתו והחלפתו של המיוצג . לכן, לכאורה, הנס המיוצג כבר אינו נס . או, כפי שכתב עמנואל לוינס ב מְעבר לפסוק , התגלות מעמידה את האלוהי על הסף של האתאיזם . כל ייצוג הוא כבר תמיד הבעה, ובתור שכזה המטרה שלו היא ליצור רושם של הלימה בין מובע להבעה, לשכנע באמינותו של הדובר ושל הדיבור שלו ; במקרה שלנו, לשכנע כי הנס היה וכי הוא היה אמיתי ואף לשתף את הקורא בחווייתו . והרי המלאכה הזאת של שכנוע ושיתוף אינה אלא רטוריקה . כנות היא הבעה הולמת ומוצלחת של כוונת הדיבור . כלומר היא רושם שנוצר בדעת הקורא כתוצאה מפעולתם של אמצעים רטוריים מסוימים ( כולל אמצעים פואטיים ולשונ...  אל הספר