חניכתו של ר' חייא: שתי גרסאות של סיפור מן הזוהר

128 | רונית מרוז דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים״ ( שי״ש, ב יז ; § 284 ) . רשב״י דיבר על אהבה ור׳ חייא עונה לו באהבה, ואומר – אכן כן, באתי לצורך הלכה, אך לבי נכבש בבשורה החדשה . אנא, דודי, הסב פניך אליי ; אנא, דודי, דמה לך לצבי, לגואל . אני מקבל אותך בדמות זו ואתה אנא קבל אותי באהבה לחבורתך ! 38 דבקותו של ר׳ חייא במטרה מתקבלת בברכה והפרגוד נפתח מעצמו ( § 284 ) . ר׳ אלעזר אינו צריך עוד לסכן עצמו כדי להכניס את החבר החדש ל׳פרדס׳ ; יד אלוהים בדבר . אבל ר׳ חייא עדיין אינו חש שהוא ראוי למעלה גבוהה זו . הוא אינו נכנס ( § 284 ) . למעשה אין זה אלא המבחן האחרון בו עליו לעמוד, מבחן הענווה . 39 מאחר שעמד בו ״הלכה האש ממקומו עד המקום של ר׳ חייא״ ( § 284 ) ; ואף שלא זז ממקומו נהפך מקומו מחול לקודש . עתה הוא נמצא בהיכלות של מעלה ( כלומר, גן העדן ) 40 יחד עם החברים אך אינו מצליח להסתגל ; החוויה החדשה קשה מנשוא, הוא אינו ׳רגיל בה׳, – פיו נאלם דום, ראשו ועיניו מושפלים ( § 285 ) . 41 בעשותו זאת שוב מעיד הוא על ענווה אך גם 38 לדעת הרמ״ק ( בתוך אור החמה, ח״ב, טו ט״ג ) : ״פתח ואמר סוב דמה לך [ שי״ש ב, יז )...  אל הספר