הסיפור היהודי: פנומנולוגיה של ז'אנר, הערה לשני כרכיה הראשונים של 'האנציקלופדיה של הסיפור היהודי'

28 | אבידֹב ליפסקר- אלבק תודעתי-תרבותי שיש בו שתי שכבות ; שכבה אחת של העברת ידע גלוי ומוסכם ( תוכן תודעתי קהילתי שעבר קנוניזציה ) כמסירה רפרנציאלית על ריאליה, הנתפסת לעתים באופן שגוי כתיאור פשוט של תמונה מילולית על אודות החיים הפולקלוריים של קהילת המספר . השכבה האחרת רמוזה בתוך הסימנים המילוליים האלה כסמיוטיקה של ידע מודחק ומוצפן על כל מה שהוא מוקצה ומודר באותה קהילה . היא אוצרת בתוכה את עולם הפרדיגמות שהובסו במאבק תרבותי שהתרחש במרחב שבו עוצב הסיפור המסוים . בכך אני מבקש להצביע לכיוונם של שני תפקודים של העברת ידע שאותם ממלא הסיפור כשהוא נכתב או נמסר בעל-פה : התפקוד האחד הוא של אחסון התוכן של הזיכרון התרבותי וקיבועו כמהלך של קנוניזציה, או למצער של הסכמה תרבותית, שאותו משמר הסיפור ומנחיל לקהילה שלו באמצעות מנגנונים דידקטיים פשוטים שעליהם הוא מצהיר במקרים רבים באופן גלוי באמצעות מוסר השכל או אמרות לקח גלויות . בכך מצטרף הסיפור לסוגות טקסטואליות אחרות כגון משלים, פתגמים, דברי מוסר ודרשות, ומבחינה זו אינו מיוחד כסוגה לעצמו . התפקוד האחר נשמר במיוחד באפשרות הז׳אנרית הסיפורית בכך שהיא מייצרת...  אל הספר