אל תוותרו על ביקורי הבית

122 | ד"ר אנדרה מטלון תכננתי את הביקור לצהרי יום ראשון, אחרי שאני מסיים את הקליניקה הקבועה שלי, ומצאתי את עצמי הולך אליה בלב חרד — מה מצפה לי : אירוע מוחי נוסף ? דמנציה ? כאב ? — כשאני יודע שמחשבות שווא הן לאו דווקא סימן לפרנויה או מחלת נפש בגיל הזה . בנה קיבל אותי בדלת והוביל אותי אליה . התקבלתי בשמחה, כרגיל, שוחחנו קצת על החיים, על הקשיים של ההליכה עם הליכון, על כאבי הברכיים ועל חוסר היעילות של התרופות שהיא לוקחת, על הצורך בכיסא גלגלים כדי להגיע למועדון הקשישים הסמוך לביתה . שאלתי אותה היכן הספרים שתמיד ראיתי על השולחן, ליד המקום הקבוע של כיסא הגלגלים . מתברר שכבר כמה חודשים היא אינה מסוגלת לקרוא ; ערפל מול העיניים מונע ממנה את האפשרות לראות טלוויזיה ובעיקר מונע ממנה לקרוא — התחביב ששמר עד כה על בריאות נפשה . הדרמות והמתח שבסיפורים שקראה היו החברים שלה בשעות הארוכות של הבדידות בביתה . אף על פי שילדיה הם אלו שהיו מביאים לה את הספרים ומחליפים אותם, הם לא שמו לב שכבר תקופה ארוכה הייתה מחזירה להם אותם בלי לקרוא . הם לא דיברו איתה עליהם, כי הם לא קראו אותם . ייתכן שגם לאה עצמה לא הייתה מו...  אל הספר