3. מאה שנות הגירה: 1924-1824

חלק ב 112 כריית הפחם ובתעשיות כבדות אחרות ; בענפים האלה יכלו המעסיקים להשיב על שאלתו הרטורית של ויליאם גראהם סַמנֶר ב - ,1883 'מה המעמדות החברתיים חייבים זה לזה ? ' במילה אחת — 'שום דבר' . 84 השביתה הדרמתית של 1909 בענף בגדי הנשים, שנודעה בתולדות העבודה בכינוי 'התקוממות ה - 000,02' בשל מספרן הגדול של העובדות היהודיות בענף ששבתו, הסתיימה לבסוף בהתערבותם של מנהיגי הקהילה היהודית באמריקה, ובהם ג'ייקוב שיף, לואיס מרשל, לואיס בּרַנדַייס, הנרי מוֹסקוֹביץ, אברהם לינקולן פילֶן וג'וּליוס כהן, כולם יהודים אמריקנים מצליחים וידועים . המנהיגים לחצו על היצרנים להסכים לתיווך בינם ובין השובתים, והזכירו להם שיהודים, בין שהם מעסיקים ובין שהם פועלים, חייבים להתמודד עם ביקורת מצד אנטישמים שינצלו את מאבק המעמדות הזה בתוך קהילת המהגרים כדי להכפיש את כלל היהודים . הם שכנעו את המעסיקים להגיע עם האיגוד לכלל הסכם, פרוטוקול של שלום, מתוך מחויבותם ליהודים אחרים, בבחינת 'כל ישראל ערבים זה לזה' . עשרות שנים הפרידו בין הגירות היהודים ממרכז אירופה ובין ההגירות הגדולות יותר ממזרח היבשת . מאה שנים תמימות, תקופה של תמור...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב