פטר וולבן 166 למעשה עניין של אופי . כמו שלמדנו בפרק הקודם, העץ מוכרח בעיקרון להשיר את עליו . אבל מתי הרגע הנכון ? עצים אינם יכולים לדעת דבר על החורף הממשמש ובא, אם יהיה קשה או מתון . הם חשים בהתקצרות הימים ובירידה בטמפרטורות . בהנחה שיש ירידה כזאת . כי לעתים קרובות החום ממשיך בסתיו כמו בסוף הקיץ, ושלישיית האלונים נקלעת משום כך למלכוד . האם להשתמש בימים המתונים האלה כדי לבצע עוד פוטוסינתזה ולאגור במהירות עוד קצת קלוריות של סוכר ? או שמא לנקוט משנה זהירות ולהשיר את העלים, למקרה שיגיע כפור פתאומי שיחייב לצאת לשנת חורף ? כל אחד משלושת העצים מקבל החלטה שונה בבירור . זה שמימין קצת פחדן, או בניסוח חיובי : שקול יותר . מה הטעם באספקה נוספת, אם לא יהיה אפשר להשיר את העלים והחיים יעמדו בסכנה במשך כל החורף ? יש אפוא להיפטר מכולם מבעוד מועד ולעבור אל ממלכת החלומות ! שני האלונים האחרים נועזים מעט יותר . מי יודע מה יביא עמו האביב הבא, כמה כוחות תדרוש מתקפת חרקים פתאומית, ואילו עתודות יישארו לאחריה ? משום כך הם פשוט נשארים ירוקים זמן רב יותר וממלאים את מכלי האגירה שמתחת לקליפה ובשורשים שלהם עד הקצה . ...
אל הספר