הצעדות העממיות

המסע הישראלי-ציוני 95 הצעדה הראשונה ב- 1955 הייתה פרי יוזמה פנים-צה"לית . דובר באימון קבוצה של 85 חיילים לקראת יציאה של משלחת צה"ל לצעדה בין-לאומית שנערכה בעיר ניימכן שבהולנד . צעדה זו לא נחשפה לתקשורת . בצעדה ב- 1956 צעדו כבר 1,353 חיילים ואזרחים במה שכונה "מפעל הצעדה העממי", שכבר סוקר בתקשורת . הרמטכ"ל אז משה דיין אמר בטקס הסיום : "הצעדה מצביעה על הישגי השרירים ומעידה על הרוח הטובה של המצעד . העם היהודי רווי הליכות גלות . אבל לגבי אומה מתחדשת יש חשיבות יתר לפיתוח הצעדה בישראל . לצבא מבחינת הכושר והתנועה המהירים, לגבי האזרחים — הכרת נוף הארץ היפה" . שנה לאחר מכן, בצעדה השלישית, השתתפו כ- 4,000 צועדים, והיא מותגה לראשונה כ"צעדת ארבעת הימים" . כל צועד שעמד בתנאי הצעדה קיבל את "אות הצועד", תעודת צועד ואות עולה רגל . לקבוצות המצטיינות חולקו גם תעודות וגביעים . על פי אחד העיתונים, סיסמת הצועדים הייתה "אל תאמר אני הולך למות — אמור אני מת ללכת" . ממלא מקום אלוף פיקוד הדרום, חיים הרצוג, הציג אז מטרה נוספת : "לעודד ולהמריץ שכבות רחבות ביישוב להגברת הכושר הגופני ולצעדה בפרט, על ידי אימון שיאפשר...  אל הספר