שורשים היסטוריים

72 מעגל שני מתיישבים דרך קבע אלא חוזרים לכנען, שאז כבר הובטחה להם לנחלה . כלומר המיתוס המכונן של העם היהודי מתחיל במסע רגלי ממושך, שיש לו מרכז כובד טריטוריאלי — ארץ ישראל, אך הוא כולל גם יציאה ממנה וחזרה אליה בהתאם לצורכי השעה . חיזוק ניכר למרכזיות הנרטיבית של ההליכה אל . . . ומ . . . ושוב אל . . . מספק סיפור הירידה מצרַימה של יעקב ובניו ( בראשית מב ) , ובהמשך סיפור החזרה : יציאת מצרים, המסע המפרך ארבעים שנה במדבר וכיבוש ארץ כנען, שהם חבלי הלידה של האומה . למיתוס המכונן של ניידות אבות האומה נוספו גלות אשור ( 733 לפנה"ס ) וגלות בבל ( 597 לפנה"ס ) ( התנועה החוצה ) , עליית עזרא ונחמיה שבעים שנה לאחר מכן ( התנועה פנימה ) וכמובן גלות רומי בת האלפיים ( שוב תנועה החוצה ) ושיבת ציון בעת החדשה ( שיבה ארצה ) . תודעת התנועה, עתירת המשמעות הלאומית והדתית, אל המרחב הטריטוריאלי הלאומי וממנו באה לידי ביטוי סמלי בשלושת הרגלים — העלייה הטקסית לבית המקדש בחגים מרכזיים בלוח השנה העברי . העלייה לרגל בפסח 1 נועדה לציין את יציאת מצרים, בחג שבועות היא אמורה להזכיר את אירוע מתן תורה בהר סיני וכינון הברית בין ...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר

הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה

פרדס הוצאה לאור בע"מ