הכלא כבית 391 של בית זה, ובכל זאת הוא רוצה לפעול לחשיפתם של מה שהוא מכנה "ניצוצות היכולת הספרותית והעיתונאית, הגנוזים בקרב מאות האנשים" היושבים בו . במובן זה נדמה כי החיים בכלא, המתוארים כעֵרים וכאינטנסיביים יותר מהחיים מחוצה לו, מייצגים עבור שטרן פוטנציאל לבניית חיים ספרותיים עשירים, כאלה שלא היו לו — וככל הנראה, כך הוא מבין היטב, לא יהיו לו — מחוץ לכותלי הכלא . הכרה מעין זו עולה מבין השורות הבאות של "דבר המערכת" . אמנם שטרן טוען כי יש לאפשר לאסירים חופש ביטוי, אולם קשה להתעלם מן הביקורת הנמתחת כאן, ככל הנראה לא ביודעין, על הסביבה הספרותית שמחוץ לכלא, שלא קיבלה את שירתו-שלו : כי יש לקבוע, מתוך הקשבה לרחשי-ליבם של האסירים, שכל הגבלה מחמירה, או אפילו הקפדת-יתר כלשהי, מצד שלטונות בית-הסוהר לגבי הביטוי החופשי של דעת האסירים, מקפיאה את היחס ההדדי החם בין הבמה לבין קוראיה-בפועל ומשתתפיה- בכוח, ויוצרת יחס של ספקנות או גם של אדישות מצד האסיר לבמתו ( שם ) . מתוך הדברים הללו עולה בעקיפין כי לא זו בלבד שהחיים בכלא העניקו לשטרן עמדת כוח כעורך עיתון הכלא וכמי שמשמש קול לאסירים, הם אף ביססו את מעמד...
אל הספר