"יש עתים, לא לנוס, כי לחצות להבות"

אימת המלחמה 369 בָּרוּךְ" מסתיימים במילים שתנועותיהן קצרות וסגורות והן נשלחות פנימה ומכוונות להתכנסות ולחשבון נפש . נראה אפוא שקצב הדיבור בשיר "יש ימים . . . " עֵר לאימתו של החייל, ובנימה רכה הוא מנסה לשכנע אותו לא לנוס משדה הקרב אלא לעשות את הנדרש ממנו, כמי שמציל את ילדו : "לְהַצִּיל עֲתִידוֹ" . 9 החיל שפורסם בעיתון מחזור השירים "לה ז'ורז'ט" ( עמ' 136 - 143 ) , לאחר תום המלחמה, ב- 15 במארס ,1946 מוקדש ל"פלוגה כ"ד — בחיבה" . בשבעה שירים, שהם מעין שבע מערכות, נפרשׂ סיפור לחימתם של חיילי הפלוגה בשדה הקרב . בשיר הראשון מתוארות שלוש קבוצות החיילים בפלוגה : לוחמים ותיקים יהודים שאינם ילידי הארץ, יהודים שברחו מן הגטאות והצטרפו לבריגדה היהודית, וילידי הארץ . בשיר השני מתואר השקט הרועם בלילה שלפני הלחימה . התנועות הקצרות והסגורות במילים החותמות את השורה הראשונה, השלישית והרביעית בבית השני בשיר — "בִּשְׁחָקִים דּוֹמְמִים", "שׁוֹמְמִים", "שְׁלִיחִים זוֹמְמִים" — בונות את השקט והאימה במרחב, והחזרה על האות מ"ם במילים "דּוֹמְמִים", "שׁוֹמְמִים" ו"זוֹמְמִים" מצטרפת לשקט מאיים זה כמעין מלמול הקודם לד...  אל הספר