324 פרק חמישי את "לְבוּשׁ הַבָּשָׂר" . בבית הרביעי בשיר אף נרמזת התגלות נבואית : "וְשֶׁמֶשׁ-קְדוּמִים בִּי קוֹדַחַת, / בִּי חוֹתֶרֶת לְזֶרַע עָלוּם — / פֹּה, עֲלֵי אַדְמָתֵךְ, הַבָּמָה הַמֻזְנַחַת, / בָּמַת-חִזָּיוֹן לַיְּקוּם" . הצירוף החותם את הבית, "בָּמַת-חִזָּיוֹן", מחבר בין העולם ( במה ) ובין המילה "חִזָּיוֹן", הגזורה מהשורש חז"ה ; שורש זה עומד גם בבסיסו של הכינוי "חוזה", כלומר נביא . אולם אפשרות הנבואה מתבטלת לאור הבית הקודם לבית זה : "עֵירֹם לָעוֹלָם וְחָשׂוּף פֹּה / עַל אַדְמָתֵךְ-לֶהָבָה אֶעֱמֹד : / אֵין אָדָם, וּמַלְאָךְ לֹא יָעוּף פֹּה, / אַךְ נוֹרָא בְּאֶלְמֵךְ הוּא הַסּוֹד" . הנבואה אינה אפשרית משום שאין התגלות אלוהית . ה"חיזיון" כאן הוא אפוא מראֶה . שתי השורות החותמות את השיר מסכמות אותו ומחזקות את עמדת המשורר הרואה עצמו כמי שהוא לא-נביא : "אַתְּ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת, חַדְּשִׁינִי, / אַתְּ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת הָאֵל ! " . חום הארץ פועל על המשורר ומחדש אותו, הופך אותו ל"אדם חדש" ומאפשר לו "לחזות", לראות, אולם אינו הופך אותו לנביא . כזכור, בבית השלישי בשיר "עם תמונות ביאליק" מתוארת ...
אל הספר