אי אפשר להבין את המושג " אהבה ראויה " אל נכונה , ואת התשוקה והחיוניות הגורמות לאוהב הרמב " מי לשגות במושאו יומם וליל , כאילו היה חולה חולי האהבה . אף אין להשיג את חריפות הלהט , המופיע כתכלית סופית בסולם של התניות , בלי להזדקק לדבריה של דיוטימה במשתה על ה " ראוי לאהבה " . במשתה מאת אפלטון דיוטימה מציגה את התשוקה הארוטית כטיפוס בסולם ששלביו הראשונים הם תלות בדבר אהוב קונקרטי , ושלביו האחרונים מעפילים אל ראייה רוחנית של הנאהב , עד שהוא מתממש באהבת היפה , שיש בה משום תכלית לעצמה , שאינה מבדילה בין פרספקטיבת האוהב לפרספקטיבת האהוב . המסתורין של האהבה מתגלים לעיני סוקרטס רובד אחר רובד . בשלב הראשון ארוס חובר לעונג גופני מוגבל ואישי , היאה לאיש צעיר , תוסס ותזזיתי , ואילו בשלב האחרון הוא רומז על העונג הרוחני השכלי והבלתי אישי , ההולם את מודעותו של אדם מבוגר ובוגר . בתחילה הארוטיות , שאינה אלא תשוקה ליופי נצחי , ממוקדת ביופי גופני של אחד ויחיד . בהדרגה היא מבשילה להכרה ביופי המתלווה לכל הגופים , ומהכרת יופיים של הגופים היא מתרוממת אל המודעות לבכורת היופי הנפשי על פני הגופני . בראשית צעדיה התשו...
אל הספר