תורת הנפש של אריסטו איננה חלק מהשקפת עולם דתית . אריסטו ראה בנפש את המנוע של הגוף החי . לפי תפיסתו , הנפש אחראית הן על הפעולות הביולוגיות המובהקות של הגוף , כגון : תזונה , התרבות וגדילה , הן על הרגשות ועל האינסטינקטים , על התנועה ועל הדמיון , שהם פעולות גופניות למחצה ותודעתיות למחצה , והן על התפקודים השכליים הטהורים , כגון : חשיבה , הרהור והסקת מסקנות . מדרג תכונותיה וכשריה של נפש האדם מקביל למדרג הקוסמי הנמתח מן הרמה הפיזית ועד לרמה הרוחנית . הנפש הצמחית של האדם תוארה כאחראית לתכונות הגדילה וההתרבות - תפקודים גופניים המקבילים לתפקודי הצמחים . הנפש החיונית שבאדם נחשבה כאחראית לתחושה , לתנועה ממקום למקום ולתגובות האינסטיקטיביות הדואגות להישרדות - תפקודים ההולמים את בעלי החיים . לנפש השכלית יוחסו הכשרים לרכישת ידע , לבחירה מוסרית ולתנועה רצונית . ליכולות אלו אין רמה מקבילה בעולם הגשמי . לפיכך , הנפש השכלית הוחזקה כנציגה של המציאות המטאפיזית , העל-חומרית , שבה מולכות אמיתות אלוהיות שיד הזמן לעולם לא תכרסם בנצחיותן , ושבלות הגוף , החולשה והמחלה לעולם לא יפגעו בחוסנן . מבנה הנפש האנושית אינ...
אל הספר