בפרק זה אני מבקשת להראות כיצד העתקתו של גן העדן ממקום היסטורי למקום נפשי מקבילה להפיכת בית המקדש ממרכז לעבודת אלוהים גשמית וחושנית מחוץ לאדם למרכז של עבודת אלוהים שכלית בכל אדם . אני מראה כיצד הפירוש האלכימי הלשוני של הרמב " ם צורף את עוצמתם הגשמית וההיסטורית של מושגים אלו לעוצמה רוחנית ושכלית , ומתארת את המאמץ החינוכי של הרמב " ם להתנער מן ההשתעבדות לדפוס אלילי של הבסת המוות ולהכשרת גן העדן ובית המקדש למפגש עם האלוהי . כדי להבטיח שתכנים כה מרוממים ייקלטו בתודעה , הרמב " ם נוקט תכסיס חינוכי , שלדבריו מאפיין את ההשגחה האלוהית . תכסיס זה ממלא את הפער העצום שבין תפיסה אלילית לתפיסה שכלית בתכליות ביניים , המשמשות חוליות מקשרות בין התודעה על סף השינוי הקונצפטואלי לבין התודעה בעת הטמעתו . בגישת ה " תחבולה " החינוכית , שבה הרמב " ם יוצק תוכן חדש מהפכני ומופשט במושגים החושניים הקיימים של הדת , הוא מטרים את העמדה הפסיכולוגית החינוכית של דוד אוזובל וחבריו , שהוכיחו שתהליך למידה מתרחש אך ורק אם התודעה כבר מכירה את המושגים שעל אודותיהם היא לומדת . תחבולת הרמב " ם , כוחה בכך שהיא לא רק עוצרת את העמ...
אל הספר