ביאור האמונה וביעור האלילות

תורתו של אלפאראבי על אודות ההבדל הלשוני בין הדת ההיסטורית לדת הפילוסופית נתנה בידי הרמב " ם כלי לביאור האמונה ולביעור האלילות . היות והדימוי הוא מלכתחילה פרטי ומקומי , אישי ואמנותי , הוא נתפס כמשקף את היסוד הלא שכלי שבשפה : הבידור , הרכילות , הקשב , 49 בדברי ההקדמה שלו לחלק השלישי של מורה הנבוכים , הרמב " ם חושף את המניע הפילוסופי שלו לפרש את הדת האמיתית - פילוסוף עצמאי שהגיע בכוחות עצמו אל האמת . מתברר שהוא פועל כמו חי בן יקט ’ אן , כמי שהוטח בעל כורחו אל אי בודד , ואין לו שושלת של מסירה בעל פה ( נסיבות המחזקות בלי משים את טענת המוסלמים שנוסח של כתבי הקודש המוחזק בידינו זויף ושובש בתקופת הגלות הארוכה ) . ביסודו של דבר , האמצעי הפרשני הראשי שנקט הרמב " ם הוא תרגום מונחים רבי -משמעות למשמעות פילוסופית חד - ערכית ונבחרת . הישענותו היתרה על תרגומו של אונקלוס , המתרגם ממש משפה לשפה היא עדות מאלפת לשיטתו זו , ומוכיחה שהרמב " ם ראה את הבעיה המרכזית של הדת בשפה , כלומר בייצוג המחשבתי של תוכני האמונה . אך ראו את פירושו של הלברטל , הרמב " ם , עמ ’ ; 250 - 235 השוו : גודמן , מורה הנבוכים , עמ ’ ...  אל הספר