גבריאל צורן . 1 סצנת רחיצת הרגליים של אודיסאוס , גילוי הצלקת שלו וההיזכרות בתאונת הציד שבפרנסוס ( אודיסאה 504 - 386 , 19 ) היא אחת מהסצנות הפרדיגמטיות שמאפיינות בעינינו את הומרוס , אלא שהיא הפכה לכזאת בעיקר באמצעות מאמרו של אריך אוארבך " צלקתו של אודיסאוס " – פרק הפתיחה בספרו הידוע מימזיס : התגלמות המציאות בספרות המערב שיצא לראשונה ב . 1946 הסצנה לא הייתה זקוקה , כמובן , לאוארבך כדי למשוך תשומת לב : הרי היא פתוחה לכול ואף זכתה לפרשנויות כמו כל חטיבה הומרית אחרת . אף על פי כן אריך אוארבך ( 1957 - 1892 ) הוא שהעמיד אותה במרכזו של סדר יום תיאורטי . כדי לסבר את האוזן נביט במעמדה של סצנה זו בחשיבה התיאורטית הקדומה . אריסטו מתייחס לפרשה פעמיים . פעם אחת הוא עושה זאת כשהוא מביא אותה כדוגמה ל " הכרה " ( anagn ô risis ) המתקיימת באמצעות סימנים חיצוניים ( פואטיקה , פרק טז , . ( b 24 - 301454 דרך זו של הכרה היא לדעתו הצורה ה " בלתי אמנותית ביותר " , אם כי אפשר להשתמש בה בצורה טובה יותר או טובה פחות . גילוי הצלקת על ידי אוריקליאה הוא דוגמה לשימוש טוב יותר בתבנית , שהיא מלכתחילה פחות טובה : " באלה...
אל הספר