חנן יניב לא מזמן שלחתי למישהו אימייל , ובתגובה קיבלתי מייל חוזר שהיה בו רק זה : נזכרתי במכתבים שהייתי כותב לחברתי לעט ענת מקיבוץ מצובה . מעניין אם הילדים של היום עוד יודעים מה זה מכתב . הרי הם אפילו לא כותבים אימיילים . הם כותבים סמ״סים ומשתתפים בצ ' אטים . מילים קטנות , כמה שפחות . הם גם קוראים בקושי . הם רגילים לגירוי מהיר ומתחלף תדירות . לכן ההרצאות הפרונטליות , שהן עדיין הדפוס השכיח בלימודים האקדמיים ( שיעורים רבים גם מועברים ללא ליווי מצגות מושכות ) , הן עבורם בחזקת שידור משעמם . אם היו יכולים , הם היו מזפזפים את המרצה ומחליפים אותו בדיג ' יי או בברמן . הם משועבדים לעולם הדיגיטלי , ובעיקר לפייסבוק . רק לעתים נדירות הם מצליחים לרכז את מלוא תשומת הלב במרצה ובהרצאה . באופן כללי הם אינם ממוקדים בעניין אחד , והם שונאים את השקט ואת ההגות הסבלנית שבאה מתוך ניתוק מרעשים . כדי לצלוח את וחצי הארוכות של השיעור הם שולחים מסרונים ומפרסמים סטטוסים , שעיקרם עדכונים על לא כלום וקיטורים הדדיים . הם עושים זאת בין השאר משום שהם מיומנים בעבודה במקביל , בקליטה רב -ערוצית ובחלוקת קשב ( שהיא במקרים רבים...
אל הספר