בפרק זה נציג את המלצותינו ברמה האסטרטגית – תוכניות לימוד , פיתוח ההון האנושי , ותקציבים – והמלצות ליעדים קונקרטיים ברמה הממשלתית ( הכלל-ארצית ) וברמת הרשויות המקומיות . בחלק האחרון נציע מדדים להערכת הצלחה . החינוך הפורמלי והחינוך הבלתי פורמלי הם שני נדבכים משלימים , ולכן הצלחתו של כל אחד מהם תלויה במשנהו . קידום החינוך הבלתי פורמלי חייב אפוא להיעשות בשיתוף פעולה עם מסגרות החינוך הפורמלי . ביסוד ההמלצות שלנו עומדות שלוש הנחות : ( א ) מרכזיות הממד התרבותי . חינוך בלתי פורמלי , מטבע הגדרתו , מושתת על הממד התרבותי . שלא כמו תוכניות הלימוד בחינוך הפורמלי , שתכליתן העיקרית היא הקניית ידע טכני ומיומנויות לימודיות אוניברסליות , הפעילויות במסגרת החינוך הבלתי פורמלי נגזרות מן התרבות של אוכלוסיית היעד . הן שואפות להעצים את האוכלוסייה באמצעות העצמת התרבות שלה . תוכניות הלימוד הקיימות היום בישראל בתחום החינוך הבלתי פורמלי לערבים לוקות בחוסר התאמה תרבותית . הארגונים הפעילים בתחום ממעטים לפתח תוכניות מקוריות ייעודיות לאוכלוסייה הערבית , והחומר הקיים בעברית מתורגם כפשוטו לערבית בלא שום התאמה המתחשבת ב...
אל הספר