באמצע שנות השלושים , כאשר פא " י בארץ - ישראל החלה להתארגן מחדש , ניצבה מולה תנועת הפועלים הציונית - דתית הפועל המזרחי , תנועה מאורגנת היטב , בעלת מעמד פוליטי מבוסס ביישוב , בהסתדרות הציונית ובהסתדרות העובדים , ובעלת משאבים כלכליים מסוימים . תנועת הפועל המזרחי לא ראתה את עצמה מייצגת מיעוט כיתתי , ופנייתה העיקרית הייתה לכל ישראל . ראשיה צידדו בהשתלבות עם פא " י ברצונם להרחיב את שורותיה ולחזק את כוחה הפוליטי ופעלו בעקיבות בדרך זו . מנהיגים בפא " י המתחדשת סברו כי יוכלו להיעזר כלכלית ופוליטית בתנועה פועלית - דתית זו בעוד המזרחי ראה באגודת ישראל , על כל פלגיה , יריב פוליטי ואידיאולוגי . עם זאת מצאו מנהיגים בפא " י ובפועל המזרחי קווי דמיון באידיאולוגיה הפועלית של תנועותיהם וחיפשו דרכים לשיתוף פעולה וליצירת ארגון פוליטי משותף . ביוני 1935 התנהל מעל דפי ידיעון פא " י דיון פומבי בין פעילים בפא " י על הצורך להגיע להסכם עם הפועל המזרחי . דב רוזן ערער על החלטת הנהגת פא "י לבחון את האפשרות להגיע להסכם שכזה ואילו נ " ח זילברברג ראה בהקמת 9 שפירא , המאבק הנכזב , עמ ' ; 199 – 198 ' קורסי הצלב האדום '...
אל הספר