היו כותבים שהטרידה אותם שאלת ההגייה של השמות המוצעים בפי דוברי העברית ובלשונות אחרות . א ' סרוקה נימק את הצעתו ' עבריה ' בין היתר בשוויון ההגייה של השם בלשונות אחרות , כמובן בהתעלמות מן ההגה ע ' העומד בראש השם : יש לו [ לשם עבריה ] יתרון נוסף , שכתיבו והגייתו יהיו שווים בכל הלשונות . כך אי אפשר לומר על “ Judea " שבעברית ייהגה " יהודה " . ( פלסטיין פוסט , 15 . 12 . 1947 ) נייהויזר מתל אביב מצא חיסרון בשם ' יהודה ' בגלל הסירוס שבהגייתו : 27 ראו לעיל עמ ' . 104 גם הבטוי גורם לקשיים ; חלק די ניכר מעמנו לא יכול לבטא את האות " ה" וגם מעבירים את הנגינה למלעיל , ויצא : " יודה " ו - יודיה . ( הארץ , 12 . 1 . 1948 ) לעומתם מאיר אבנר לא מצא דופי בכך שהשם ' יהודה ' יבוטא אחרת בקרב אומות העולם : [ ... ] ואין בכך כלום , שהעולם יכנה את מדינת יהודה " יודיאה " . אוהב העולם להלביש שמות צורה רומית . גרמניה , אוסטריה , אנגליה , בריטניה , אונגאריה , רומניה , היספאניה — כולם שמות בלבוש רומי , אף ששמות אלו נוטים לפי הדיקדוק של הלשון הלאומית . ( הארץ , 26 . 12 . 1947 ) כלומר מבחינתו של אבנר השם ' יהודה ' לא י...
אל הספר