החופש לבוז שנאת נצרות ביהדות האורתודוקסית בעידן הסובלנות הבין - דתית כרמה בן יוחנן אחד המאפיינים המובנים מאליהם של תפיסת העולם הליברלית הוא סובלנות בין דתית . הנחת המוצא היא שתהליכי מודרניזציה וליברליזציה במוסדות שמרניים פותרים יריבויות ישנות ומעודדים אחווה , פיוס ופתיחות לאחר . במאמר זה אני מבקשת להעמיד הנחה זו למבחן באמצעות דיון ביחס הרבני האורתודוקסי בן העשורים האחרונים לנצרות . לטענתי , תהליך החילון , התחזקות הליברליזם במערב והקמת מדינת ישראל עוררו מחדש שיח אנטי נוצרי בקרב היהדות האורתודוקסית ודחקו מסורות רבניות מתונות יותר אל השוליים . כדי להצדיק את דחיית הספרות הרבנית הסובלנית של העת החדשה לטובת עמדה תקיפה כלפי הנצרות , רבנים ותלמידי חכמים מבחינים בין עמדות רבניות המביעות עוינות כלפי הנצרות , שאותן הם מזהים כ״אותנטיות״ , לבין עמדות מתונות יותר , המזוהות כתוצר של צנזורה נוצרית או של צנזורה עצמית מפחד הנוצרים . במפתיע , המתודה ההיסטורית ספרותית המשמשת רבנים בני זמננו — כדי לשחרר את המסורת מהשפעה נוצרית וכדי לכונן זהות יהודית עצמאית ו״תקיפה״ — היא אותה מתודה ששימשה את יהדות ההשכלה ...
אל הספר