סיכום

שלושה צירים מקבילים , השזורים זה בזה , אפיינו את ההתיישבות השיתופית בראשיתה ומלמדים על ייחודה : הקשרה הלאומי , מאפייניה האוטופיים וייחודה כמסגרת חיים שיתופית . צירים אלה מותחים קו של המשכיות בין הניסיונות הקומונליים השונים ( אלה שצלחו ואלה שנותרו בגדר רעיון בלבד ) , אך בה בעת מאפשרים להבין את ייחודן של המסגרות השונות ואת השוני המהותי שביניהן . אופן שילוב המרכיבים הללו במסגרת החיים השיתופית קבע לא רק את אופייה הייחודי , אלא גם את מידת יכולתה לשרוד כמערכת חברתית לטווח ארוך . הקבוצה הקטנה החלה את דרכה כניסיון התיישבותי שנערך בשיתוף פעולה בין המשרד הארצישראלי לבין קבוצת פועלים מעולי העלייה השנייה . נקודת המפגש הרעיונית בין הקבוצה וציבור הפועלים שייצגה לבין המנהיגים הציוניים שהופקדו על ניהולה המעשי של הפעילות הציונית בארץ , כארתור רופין , הייתה השאיפה , שנתפסה כאוטופיה כשלעצמה , להקים כאן ועכשיו בארץ ישראל בית לאומי לעם היהודי . הרעיון הציוני הוא שאפשר את יצירתו של החיבור המעשי בין הציבורים השונים שנבדלו בהשקפותיהם החברתיות . ארתור רופין לא היה סוציאליסט , אך גם הוא שאף , בדומה לציבור הפועל...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב