קבלת מרות חיצונית – העימות בין הגדוד להסתדרות

המשותף בגליל נקשר בשאלת המרות הצבאית והארגונית של ארגון ה ' הגנה ' על כלל המערך הביטחוני של היישוב , ובחשש כי בכפר גלעדי הולך ומוקם כוח צבאי עצמאי הבונה לעצמו גם תשתית כלכלית לשם אחזקתו . מרבית חברי הגדוד לא שותפו בסוד קיומו של הקיבוץ החשאי , ועל כן ייחסו לראשי ההסתדרות התנהגות דורסנית כלפי הגדוד , שהם ראוה כחלק מן המאבק הפוליטי בו . מנהיגי ההסתדרות הכללית , ובראשם דוד בן – גוריון , ידעו על קיומו של הקיבוץ החשאי וראו במאבק הזה נדבך הכרחי להשלטת מרות מרכזית בחברה היישובית . הם ראו בהנהגת המערך הביטחוני היישובי על ידי מסגרת מרכזית אחת פעולה הכרחית לשם הנהגתו המשותפת של היישוב לקראת השגת יעדיו הלאומיים . במסגרת המאמץ הלאומי הכולל ( והסמוי ברובו ) נתבע גדוד העבודה להכיר במרותה של ההסתדרות הכללית כמייצגת האינטרסים הלאומיים הכלליים . טענתו העיקרית של הגדוד כלפי ההסתדרות הייתה כי הוא נרדף ומופלה בשל חששם הגובר של מוסדות הפועלים מנטיותיו העצמאיות . בפועל לא לכך כוונה › תגובתה של ההסתדרות . עמדתה החד – משמעית בנושא איחוד המשקים בגליל נבעה מן הכורח להכריע בשאלת המרות המרכזית בחברה הפועלית . באות...  אל הספר