עילית או המון

השאיפה ליצור קבוצת עילית קטנה ואינטימית , הנושאת בשליחות חברתית ומהווה דגם מופתי להתיישבות שיתופית בעתיד , יצרה סתירה פנימית : כדי לקיים קבוצת אוונגרד שתנהיג את המחנה הפועלי ותוביל אותו להתיישבות שיתופית בעתיד , היה על הקבוצה להיות בררנית בקליטת חבריה . כלומר , לסגור את עצמה בפני חלקים נרחבים מאותו ציבור שאליו הופנו עיקר מאמציה – הציבור הפועלי . קבוצות נוספות שהוקמו לפי הדגם שעיצבה דגניה היו אף הן בררניות ושמרו על אופיין כקבוצות קטנות . סגירותה של הקבוצה לא התבססה על רצון לזכות בטובות הנאה אישיות , אלא על נכונותם של חבריה למלא אחר המשימות החברתיות שהציבו לעצמם : עבודה עצמית בחקלאות , חיי צמצום עד כדי פגיעה באיכות חייהם , שמירה על ערבות הדדית והקפדה על אי – ניצול הזולת . ראייתה של הקבוצה את עצמה כעילית חברתית נשענה על הגדרתה כעילית משרתת , כלומר כחברה הנכונה להקדיש עצמה לקידום טובתו של הכלל ולפעול באופן מעשי לקידום מטרותיו הלאומיות והחברתיות . על המחסור , הדלות והבידוד החברתי שהיו מנת חלקה של הקבוצה בעשור הראשון לקיומה האפיל הפיצוי החברתי , שהתבטא ביחס המיוחד אליה מצד הציבור הפועלי בארץ...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב