בפרק זה פונה אברהם ליצחק ומצרו על איסורים שכבר נזכרו בפרק כ , אולם עיקר עניינו באיסורים שבברית נח , איסור אכילת דם ואיסור רצח . בדומה לפרק ז , איסור אכילת הדם מקיף יותר מהאיסור שני תן לנח במקרא . בפרק ז הוא כולל הוראות שחיטה , אזהרה מהופעת הדם על הבגדים וציווי לכסות את הדם . בפרק שלפנינו הוא בולל הלכות קדבגות וכהונה . כמו בפרק ז , גם כאן ניכרת השפעתו של חיבור לוי הארמי , וכמו שם גם בפרק כאן הוראות הפולחן ממוסגרות באיסור אכילת דם , כלומר הן חלק מברית נת בעוד שבחיבור לוי הארמי אין הדברים כך . לעומת פרק ז ( ואף חיבור לוי הארמי ) שאין בו הרחבה של איסור הרצח , כאן המחבר מפנה את תשומת לבו גם לאיסור זה ומזהיר מפניו בחומרה . נראה שהוא מגיב על מערכת הענשה שאינה עולה בקנה אחד עם העיקרון של דם תחת דם . ברויבור לוי מזכיר יצחק , הדובר , את אברהם כמקור ההלכות ( 0 , 10 ו ];' ספר היובלים משתזר לכאורה את העברת ההלכות מאברהם ליצחק - שתי מטרות משיג המחבר בנתנו את איסורי הדם בפי נציג של דור קודם . ראשית , אם יצחק מקבל את האיסור הרי שני בניו במצווים , הן יעקב הן עשר . ומכיוון שכצייד וכאיש מלחמה עשו מפר את ...
אל הספר