במקרא נח הוא האחרון ברשימת הגבאולונית שבפרק ה . כחנוך , גם בפסוקים על אודותיו יש חריגה מן המבנה המשותף לאישים המוזכרים בפרק . המחבר אינו מסתפק באזכרת שם היילוד אלא שם בפי למך האב נימוק לשם שהוא נותן לבנו : ' זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה " ( פס ' ' . ( 29 שני פנים לתקווה שמביע למך עם הולדת כת : ' מעשינו / מעשיו של האדם בהווה ; ' עצבון ידינו בון האדמה אשר אררה ה " , הרומזת לקללת האדם הראשון ( כראשית ג , ( 17 הבחירה בנח עליה מספר פרק ר מנומקת בצדיקותו , נח הוא בין הדמויות היחידות במקרא שהמספר מציץ את אופיין . נת הוא צדיק ותואר זה נמסר פעמיים , פעם מפי המספר ופעם מפי האל ( ; 10 - 9 ר ז ר ) , עליונותו של נח על כלל האנושות מתבררת גם מההנגדה בין המסגרת שבתוכה מסופר על הדרדרות האנושות לבין תיאורו של נח שבא במרכז . האל ריאה כי רבה רעת האדם ואילו נח מצא it נח צדיק ומתהלך את האלוהים , ואילו שאר כל הבשר משחית את דרכו - ואולם כפי שרעת האדם מתוארת במונחים כלליים מאוד ואין אנו יודעים מהי השחתת הדיר של כל בשר , כר אין אנו יודעים במה בדיוק באה לידי ביטוי צדיקותו של נח . " בהמשך מש...
אל הספר