דיני האישות העולים ביובלים תואמים יפה את ההלכה בכתבי קומראן האחרים . בפרק מא ( פס ' 25 ) תובע המחבר עונש שרפה לאישה המקיימת יחסי אישות עם אדם ועם אביו . תביעה כזאת איבה במפורש במקרא . מה שמצוי שם הוא עונש שרפה לאדם השוכב עם אישה רעם אימה : ' ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא , באש ישרפו אתו ואתהו ולא תהיה זמה בתוככם ' ( ויקרא כ . { 14 מחבר ספר היובלים מאמץ אפוא את הכלל הנתון בברית דמשק ( : ( 10 - 9 ה ' משפט העריות לזכרים הוא כתוב וכהם הנשים ' : - ' - על פי אותר כלל מחבר ספר היובלים . בשרטטו זיווגים ראויים בדורות שלאחר בריאת העולם ( פרקים ד - יב ) , איבו מדווח על נישואים של אישה לאחי אבית . הימנעותו מלתאר מערכת יחסים בין דוד לבין אחיינית נעוצה באיסור המקראי לקיים יחסי אישות בין דודה לבין אחיין . כלל אחר המוכר לנו מספרות קומראן מצוי אף הוא בירבלים , בפרק מא : יחסי אישות הם שיוצרים נישואים . כך תמר אינה נחשבת לתייבת ייבום שכן בני יהודה לא שכבו עמה . תמר מותרת אפוא ליהודה ובניהם כשרים . התולדה של העיקרון שרק יחסי אישות יוצרים זיקה היא , שעם מות בן הזוג פג הקשר ולפיכך לאלמן או לאלמנה מותר...
אל הספר