חילונוּיות יהודיות: קווים למתווה פילוסופי־חינוכי

הפך למחקר , כלומר לבחינה השואפת להיות אובייקטיבית ומנותקת מעולמו הערכי , הרגשי והחווייתי של החוקר . יתר על כן , גם כאשר המחקר מתנהל בדרך יסודית , מקיפה ושיטתית , הוא מתנהל מתוך פסילה עקרונית ונחרצת של התרבות הדתית שיצרה אותם . ובניסוח הקיצוני אך הקולע , המיוחס למשה שטיינשניידר , אחד מהאבות המייסדים של חכמת ישראל במאה ה : 19 ' מטרתם של מדעי היהדות היא להעניק ליהדות קבורה מכובדת ' . בדגם הפלורליסטי , לעומת זאת , אף שהקורפוס הדתי נלמד מתוך מודעות מלאה למרחק האינטלקטואלי , הערכי והרגשי מהתרבות היהודית הדתית , הוא מתנהל מתוך הענקת לגיטימציה עקרונית לתרבות זו על סל הערכים שלה ועל סגנונות החיים שהיא מציעה . אי לכך , לימוד הטקסטים מן הקנון הדתי מזמן לחניך הפלורליסט מפגש פורה עם פרשנים ועם מעצבים של התרבות היהודית שחיו לפניו , מפגש שאחד העם , לדוגמה , העניק לו משמעות קיומית של בירור זהותו העצמית של החניך . תפיסת הזהות הדינמית של אחד העם , הגורסת כי זהותו של היחיד מתעצבת מתוך היזון חוזר בינו לבין התרבות שהוא בא במגע אתה , השתלבה אצלו בתפיסת פרשנות טקסטואלית ברוח המושג ' מיזוג האופקים ' של הנס ג...  אל הספר